אפקט הקקאו ממלא כל אספקט בחיים שלי בשנים האחרונות, אבל כשאני מתיישב לכתוב על "האפקט" אני לא מוצא מילים, ומרגיש שקל ליפול לקלישאות ולמילים ניו-איג'יות כגון "פתיחת הלב", "פתיחת הצ'אקרות" או "להיות נוכח ב-כאן ועכשיו". אז... אנסה להיות אמיץ ולמצוא דרך פשוט לתאר את חווית הקקאו שלי.
בפעם הראשונה שרקחתי שיקוי קקאו, שתיתי כמות די נכבדת ממנו (בסביבות ה 100 גרם קקאו).
הדבר הראשון שהרגשתי זה חום שמתפשט מכיוון הלב לכול הגוף.
ואז הופיע איזה רצון להגיע לרגע של שקט עם עצמי.
אחרי כ 40 דקות הקקאו מגיעה לשיא ההשפעה שלו, התיישבתי לבד בפרגולה עם תוף הדג'מבה החדש שלא מזמן קניתי (רק התחלתי ללמוד לתופף) וניסיתי לעקוב אחרי המוזיקה שהתנגנה ברקע.
כמו שכל מוזיקאי מתחיל יכול להעיד יש מאין מאבק, מאבק לשמור על הקצב או בכלל למצוא את הקצב.
ואז ברגע אחד הבנתי שאני פשוט יכול לשחרר, להפסיק לנסות ופשוט לאפשר לגוף לעשות את מה שהוא עושה כל הזמן בכל הרבדים... לאזן את ההרמוניות, שיחררתי את הידיים לחופשי, את המיינד החנתי בצד והקסם המדהים התחיל לקרות בין ידי לתוף.
וונחשו מה, מצאתי את עצמי כאילו מתבונן ומקשיב מהצד בהרמוניות שנוצרו.
פתאום שמתי לב שאני והחברים ששתו גם כמות נכבדת של קקאו מתכנסים לדבר הזה.
לדבר האמיץ הזה, לחופש להביע את עצמך ללא חשש מביקורת או משיפוטיות.
מתוך איזו הרגשה מעצימה של "אני כאן שווה בין שווים", אני מסוגל להכל, לכבוש כל הר, כל פסגה.
אבל מצד שני האגו לא דוחף אותי לשם והפסגות הופכות להיות פסגות של אהבה, זוגיות, חברויות, צחוק מכל הלב, להרגיש בטוח במקום שלך ביקום.
התחושה הזאת של "חופש" אפשרית רק כשאין בנו פחד.
לא מהחיים ולא מהמוות. אנחנו חיים את הרגע הזה שבו אנחנו יכולים להחליט אם להיות מאושרים ואוהבים או מפוחדים.
והמסר של הקקאו אולי יותר מהכל הוא שבכל רגע נתון אנחנו יכולים לשמוח.
בכל רגע אנחנו יכולים להרגיש טוב, לעשות טוב ולחשוב טוב, בכל רגע אנחנו יכולים לבחור לסלוח ולשחרר את עול הכעס.
כל רגע אנחנו יכולים לבחור באהבה...
Comments